<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תפילה</h1>
<h2>דף כח:</h2>
וודאי קיים אברהם אבינו כל התורה כלה, וודאי היה מתפלל שלש תפלות ערבית שחרית ומנחה. והא דאמרי' אברהם תקן תפלת שחרית, תקנה לכל העולם ופרסמה לכל משום דנענה בה. ויצחק כמו כן תקן [תפלת המנחה] לכל [משום] דנענה בה, דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, וכת' וירא והנה גמלים באים. וכן יעקב [תקן תפלת ערבית משום דנענה בה] דכת' והנה ה' נצב עליו וגו'. והיינו (דאמרי') [דאמור רבנן] באגדתא [פרקי דר"א פכ"ז] כי כשהרג אברהם את המלכים ואמר לו הב"ה אנכי מגן לך פתח ואמר ברוך מגן אברהם, ויצחק על גבי המזבח ששמע [את] המלאך שאמר אל תשלח ידך פתח ואמר ברוך מחיה המתים, ויעקב כשראה את המלאכים עולים ויורדים ושכינה שהיתה עליו והיו מקלסין לפניו פתח ואמר ברוך האל הקדוש.
<h2>דף נג:</h2>
וכד מסיים שלוחא דצבורא שים שלום איכא מאן דאמר צריך לפסוע ג' פסיעות לאחור כאדם שנפטר ונוטל רשות מרבו. ואיכא מאן דאמר לא צריך שכבר פסע בתפלתו הראשונה והוא תוספת, תדע שאינו פותח בה ה' שפתי תפתח ואינו משלים בה יהיו לרצון אמרי פי.
ומבעי ליה לאינש לצלויי בלשון תחנונים כדתנן [אבות פ"ב מי"ג] אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. וכד מסיים [צלותיה] מבעי ליה למפסע ג' פסיעות לאחוריו, [יומא נ"ג ע"ב] וליתן שלום לשמאל[יה] שהוא בימינו של הב"ה. ואמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא לאביי ורבא דפסעי להני ג' פסיעות בכריעה אחת. ומשמיה דרב מרדכי אמרי כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם איבעי ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב שב על קיאו אלא מיבעי ליה למיקם התם עד דפתח שליח צבור לקדושה.
